אימון משקולות והשפעתו על מערכת השרירים

אימון במשקולות יפתח את שרירי הגוף כך שיהיו חטובים, גדולים וחזקים יותר, כמו כן ישתפרו תפקודי השרירים – הכוח, הסבולת השרירית והכוח המתפרץ. אולם המידה שבה יתפתחו ויתחזקו שרירי הגוף מושפעת מההבדל שבין המינים (גברים ונשים) ומתכונות תורשתיות כמו: מבנה הגוף, אורך העצמות והיחס בין הסיבים האיטיים (האדומים) למהירים (הלבנים) בשריר. ככל שאחוז הסיבים המהירים בשריר גבוה יותר הפוטנציאל לבניית מסה שרירית וכוח טובים יותר. על תכונות גנטיות אלה אין לנו כל שליטה. אולם, כל מתאמן יכול לפתח את הנתונים הטבעיים שלו ולחולל שינויים משמעותיים בגופו באמצעות אימון המשקולות.

להלן התמורות העיקריות שלהן יכול המתאמן לצפות במערכת שריריו וברקמות גופו כתוצאה מאימון המשקולות.

שינויים במבנה השריר
נפחו של השריר גדל – (גדל שטחו של חתך הרוחב שלו), תופעה הנקראת היפרטרופיה (Hypertrophy). גידול הנפח הוא תוצאה של ריבוי מספר הליפים הבונים את סיבי השריר, גידול בקוטר הסיב ועלייה בכמות חלבוני הכיווץ (האקטין והמיוזין). חלה עליה גם בריכוז החומרים עתירי האנרגיה שבשריר (ATP, CP ) ובמצבורי הגליקוגן וכן מתפתחת בשריר רשת ענפה של נימי דם והרקמות החיבוריות שבשריר מתעבות ומתחזקות. כל אלה גורמים לסיבי השריר להתעבות ולנפח השריר לגדול. התוצאה מגידול נפח השריר היא, שהשריר יהיה חטוב יותר, כוחו יגדל ותשתפר הסבולת השרירית שלו.
תיאום תוך שרירי – אימון המשקולות גורם להסתגלות של מערכת העצבים, הסתגלות זו מתבטאת בשיפור יכולתו של השריר לגייס מספר רב יותר של יחידות מוטוריות ולהפעילן בתדירות גבוהה יותר. בחיי היום יום מנצל האדם כ- % 10- 15% מיכולתו המרבית של השריר, בפעילות גופנית לא תחרותית כמו- הליכה, ריצה, שחייה וכדומה, משתמשים ב- % 25- 40% מיכולתו המרבית של השריר. בפעילות גופנית מרבית מסוגל אדם בלתי מאומן לגייס רק כ- 50% מכוחו המרבי הפוטנציאלי ולעומתו אדם מאומן, המסוגל לגייס יותר יחידות מוטוריות, יכול להפעיל כ-% 85 - 90% מכוחו המרבי. ככל שיפעלו יותר יחידות מוטוריות בעת תנועה אחת יתכווץ השריר בעוצמה גבוהה יותר וכוחו המרבי יעלה.
תיאום בין שרירי -  אימון משקולות משפר את הקואורדינציה/תיאום בין השרירים השותפים לביצוע הפעולה (סינרגיסטים), לבין השרירים המתנגדים לפעולה (אנטגוניסטים) וזאת על ידי הרפיית השרירים האנטגוניסטים. לדוגמה, כדי לבצע עליית כוח על מתח, (כפיפת מרפקים של הדו-ראשי של הזרוע), על השריר האנטגוניסט, הפושט את הזרוע (השריר התלת-ראשי של הזרוע), להיות רפוי ומשוחרר על- מנת שלא להפריע לשריר הדו-ראשי לבצע את הפעולה. התיאום הבין שרירי משפר את יעילות עבודתם של השרירים ועל ידי כך מגדיל את כוחו האפקטיבי של השריר המאומן.
תרומת התיאום התוך-שרירי והתיאום הבין-שרירי לשיפור כוח השריר מסבירה את העובדה שניתן לשפר את כוח מערכת השרירים גם ללא שינויים משמעותיים בגודל השריר ובנפחו (לא נראה שהאדם התחזק, אולם יכולתו וביצועיו השתפרו בצורה משמעותית), תופעה זו אופיינית להשפעת אימוני הכוח בקרב נשים ובני נוער.   
 

שינויים בתפקוד השריר
כתוצאה מהשינויים במבנה השריר ובהרכבו חלים גם שינויים באופן תפקודו. באופן כללי ניתן לומר כי השינויים באים לידי ביטוי בשיפור יכולתו לבצע את המשימות המוטלות עליו.
 אולם, בעיון מעמיק יותר ניתן להבחין בשלושה רכיבים שונים בפעולת השריר המשתפרים כתוצאה מהאימון במשקולות:
1. כוחו המרבי של השריר גדל – עקב הגידול בנפח השריר, התאום התוך שרירי והתאום הבין שרירי. עולה יכולת השריר להתגבר על התנגדות מרבית למשך זמן קצר. כמו היכולת להרים את המשקולת הכבדה ביותר פעם אחת.
2. הסבולת השרירית משתפרת –  רשת כלי הדם בשריר מתפתחת ומאפשרת אספקת חמצן (אנרגיה) טובה יותר. כמו כן עולה ריכוז החומרים עתירי האנרגיה (ATP ,CP) וגדלים מצבורי הגליקוגן בשריר. זו הסיבה שהשרירים מסוגלים לעמוד במאמץ תת-מרבי למשך זמן ארוך. כמו: גדל מספר העליות משכיבה לישיבה (כפיפות בטן), עולה מספר פשיטות המרפקים בשכיבות סמיכה, משתפרת סבולת שרירי הרגליים בהליכה, ריצה ורכיבת אופניים, ומשתפרת סבולת שרירי הידיים בשחייה ובחתירה בקיאקים וכדומה.
3. הכוח המתפרץ של השריר גדל – השריר מסוגל להפעיל כוח במהירות גדולה יותר, כמו למשל בקפיצות, בזינוקים, בזריקות וכדומה.

התכנים המופיעים בדף זה נועדו לספק אינפורמציה כללית בלבד, לא ניתנו על ידי מוסד רפואי, אינם מהווים חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי.